<h1>שערי עבודה המיוחס לרבינו יונה</h1>
<h2>דף נו.</h2>
מצות עשה מן התורה לקרא קריאת שמע פעמים בכל יום, שנ' בשכבך ובקומך כלומר בעת שבני אדם שוכבים ובעת שבני אדם קמים. ומברכין עליהם ז' ברכות, שחרית שתים לפניה ואחת לאחריה, ערבית, שתים לפניה ושתים לאחריה. ועליהן אמר דוד ע"ה (תהלים קיט קסד) "שבע ביום הללתיך". ומתחילין לומר לפני ק"ש אל מלך נאמן, ויש לו להתכוין בזה, שהשם ית' הוא המלך המושל בגבורתו עולם, והוא הנאמן ליתן שכר טוב למתהלכים לפניו באמת וביושר. והכונה בפסוק ראשון, לקבל עול מלכות שמים ובייחוד שהשם ית' הוא אחד כמו שיתבאר. שמע ישראל, הכוונה בזה כמו שאמ' ז"ל (פסחים נו) בשעה שאמ' יעקב אבינו ע"ה לבניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רצה לגלות להם את הקץ, נסתלקה שכינה ממנו, אמר להם בני שמא יש פסול בכם, ועל כן נסתלקה שכינה ממני ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר, קבלו עליהם עול מלכות שמים והעידו על הייחוד, ואמרו לו שמע ישראל, כלומר אתה אבינו ששמך ישראל שמע שאנו מקבלין עלינו עול מלכות שמים, ושאנו מיחדים יי' אלהינו יי' אחד, כלומר, כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד, מיד ענה אחריהם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו ז"ל (מדרש רות) "כונן שמים בתבונה", (משלי ג יט), אף העליונים לא נבראו אלא לשבח, חיה אחת יש ברקיע ששמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, וכל גבורי כח צבא מעלה מתקבצים אצל אותה חי' ואומ' "שמע ישראל" וגומ', הנה שיש כח עליוני בשמים, והוא מלאך ששמו ישראל, וכל צבא השמים מקבלים לפניו עול מלכות שמים ומיחדים ומעידים על ייחודו של הב"ה שהוא אחד. וכן בתחתונים שנים עשר שבטי ישראל, שהיו הם במקום כל ישראל, והם בתחתונים במקום המלאכים בעליונים, והנה היו מקבלים עול מלכות שמים ומיחדים שמו של הב"ה לפני ישראל אביהם, שהיה בתחתונים במקום המלאך שבשמים ששמו ישראל. וכך היא הכונה (היו אומ') [היום] "שמע ישראל" כלומר, אתה אבינו ישראל שבמערה, ואתה ישראל המלאך שבשמים, שמע שאנו מקבלים עול מלכות שמים עלינו, ושאנו מיחדים את הבורא ית' וית'. "יי' אלהינו", הכונה באמרו יי', מי ששמו יי', ותהיה הכונה בנכתב ובנקרא. ויכוין באמרו "אלהינו", הוא אלהינו, כלומר, מי ששמו יי', הוא אלהינו ואנחנו מקבלים עלינו אלהותו ומלכותו ועול תרי"ג מצות, וזהו הנקרא עול מלכות שמים. והכונה באמרו יי' אחד, יכוין במלת יי' כלומ', מי ששמו יי' שקבלנו עלינו עול מלכותו, וקבלנו אותו למלך שופט עלינו, הוא אחד. והכונה באחד, שהוא אחד בשמים בארץ, ובארבע רוחות העולם. ולא יאריך בקריאת האל"ף של אחד, שלא יראה כאומ' אי אחד. ויאריך בחי"ת, ולא יחטוף בה, ויכוין שהוא חי ברומו של עולם. ויאריך בדל"ת, להמליכו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם, וזהו נקרא ייחוד. ואחר כך אומ' בלחש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בכונה גדולה, כמו שהיו אומרין אותו בבית המקדש אחר שם המפורש.
